המפכ"לית

בוקר רגיל אחד פוגש אותי רפי גושן שהיה אחראי על גידול היונקים ברפת ואומר לי שבשבוע הבא ביום שלישי הוא צריך שאני יחליף אותו ואמצא מישהו במקומו שיגמיע את העגלים כי הוא נפגש עם אורחים ברפת ויוצא איתם לסיור באיזור הקו הירוק. "טוב, עד יום שלישי נמצא מישהו" אמרתי לו ושאלתי: "רפי, מי האורחים שבאים בשבוע הבא לרפת?" הוא, בלי להתבלבל השיב: "מפכ"לית המשטרה של צרפת". פרצתי בצחוק ושאלתי: "אתה בטוח? המפכ"לית של צרפת מגיעה לביקור ברפת?".

והוא שוב משיב בלי היסוס: "כן". "טוב", אני אומר לו. "אם המפכ"לית של צרפת באה לרפת אני אחליף אותך בהגמעה של העגלים ביום שלישי".

כך עבר לו שבוע. מי חשב בכלל שזה יתכן. בסופו הגיע יום שלישי, בבוקר רפי תופס אותי ליד המשרד לבוש בבגדים יפים ומזכיר לי שאני צריך לעשות הגמעה עכשיו.

לא הספקתי להיזכר בשיחה לפני שבוע ושתי מכוניות מרצדס שחורות גדולות עם לוחיות רישוי דיפלומטיות עוצרת לידי ושני מאבטחים צרפתיים יורדים, ולנגד עיני המשתאות סורקים את משרדי הרפת והפרגולה הצמודה בבדיקה בטחונית קפדנית.​

רפי גושן ז"ל ביונקיה

לאחר מספר דקות הם נותנים סימן ומהרכב הראשון יוצאת לא אחרת מאשר המפכ"לית של משטרת צרפת ועם כל הפמליה שמתלווה אליה הם עושים את צעדיהם לפרגולה של הרפת ויושבים שם שעה ארוכה

לנו, לצוות הרפת המאבטחים לא נתנו להתקרב אבל שמעתי את רפי שלנו מסביר לה ארוכות בצרפתית ולפעמים בגרמנית ואנגלית. כולנו נשארנו פעורי פה עד שהם חזרו לרכבם ורפי נכנס איתה מאחור למרצדס השחורה ונסעו להם מהרפת. אני הלכתי לעבוד ביונקיה, להגמיע את העגלים ורק בערב חזר רפי עם המכונית השחורה.

עד אותו היום שמעתי הרבה סיפורים דמיוניים על רפי ומפיו אבל הפעם נכחתי באמת וראיתי במו עיניי איך זה קורה, ויותר מכך, לאחר כחודש הגיע אליי מרכז המשק עם מכתב הערכה מוזר שהוא לא הבין כיצד הגיע למשרדי הקיבוץ ולמה. כשפתחנו אותו, התגלה שסגן מנהל השב"כ מצא לנכון בכבודו ובעצמו להודות לקיבוץ,

לרפת ולרפי גושן במיוחד על הביקור בקיבוץ והסיור באיזור וטרח לציין שמכל שבוע הסיורים שעשתה בארץ הגברת המפכ"לית ציינה במיוחד את היום עם רפי.

באהבה לרפי גושן ז"ל ולכפר מנחם.